מן הראוי, חברים יקרים, שתעיינו במוסף "הארץ" של סופשבוע זה. שתי כתבות מופיעות שם הנוגעות לענייננו. האחת שלפה מתהום השיכחה את ז'ילברטו טופאנו, במאי איטלקי שביים, בסוף שנות ה-60 את הסרט הישראלי "מצור". תשובתו (המגוחכת, לטעמי) לשאלה מדוע אינו ממשיך ליצור היא, בגדול, משהו כמו "הולך ופוחת הדור, ואין קהל ליצירות שאני רוצה ליצור". גם אם אינך רוצה לעשות טלנובלות/וידאוקליפים/פרסומות, אלא ליצור אמנות "גבוהה" יותר, עדיין יש (ויהיה) קהל ליצירות האלו. מה, אין בעולם נני מורטי/וודי אלן/ לארס פון טרייר (רק 3 דוגמאות לבמאים מצליחים ומוצלחים)?
הכתבה השנייה קוממה אותי, אבל גם מעוררת מחשבה. היא עוסקת בגופים החיצוניים המממנים סרטים/סדרות טלוויזיה וכיצד הם כופים על היוצרים לכלול את המסרים שהם רוצים להעביר ביצירה שלהם, ובכך, בעצם, לפגוע בחירות האומנותית של היוצר. הבעייה בכתבה היא שהיא נטפלת לגוף שעושה רק טוב:"קרן אבי-חי". זו קרן פילנטרופית ששמה לה למטרה לקרב לבבות בין דתיים לחילוניים בישראל. בין היתר, היא מימנה (חלקית) את "מעורב ירושלמי", "לתפוס את השמיים", "פרשת השבוע" ועוד כמה דוגמאות המובאות בכתבה. לפחות פעמיים מוזכרת בכתבה העובדה שלא נכפה על היוצר, בשום דרך, שום שינוי של תסריט או עריכה שיתאים לגוף המממן. הם אומרים שהם מעודדים דיון, ותסריטים שונו, בהסכמה, לאחר דיונים, אבל דבר לא נכפה על אף אחד. אז איפה הבעיה?
יוסף פיצ'חדזה, המצוטט בכתבה טוען שהבעיה היא בצנזורה עצמית שהיוצר עושה מראש, כי הוא יודע שאם הוא רוצה לעשות סרט, כדאי שהוא יתאים את עצמו לדרישות בשוק (והדרישות, לא מזמן, כשהיו המכרזים, היתה "איזון תרבותי"). אז מה הפיתרון? מה לעשות שאנחנו חיים בחברה קפיטליסטית, וזו הדרך שבה נעשים סרטים? גם אם יהיה ערוץ ממשלתי, שלא דואג לשיקולי רייטינג(את ערוץ 1 צריך להרוס עד היסוד, ואח"כ להקים אותו מחדש), הוא לא יוכל לעשות סרטים נקיים מכל אינטרס. זאת המציאות. אתה, פיצ'חדזה, צריך לתמרן בין הרצונות שלך לבין הרצונות של המממנים, בתקווה שאתה לא מוותר יותר מדי, בדיוק כמו שקשה לך לוותר על שוט מסויים בחדר העריכה, אבל כולם אומרים לך שעדיף בלעדיו.
אם הכתבה הייתה עוסקת ב"סלקום"/"אורנג'" וחברותיהן, והשפעותיהן על תכני השידור, היה על מה לדבר. אבל הם פיספסו בגדול. יש לנו גוף רגולטורי, אבל הוא די חסר שיניים. צריך לתת לו כוח חוקתי, כדי למנוע את ההפקרות של הפרסום הסמוי. בינתיים, תעזבו את "אבי-חי".
